שבוע ראשון לתוך ההרפתקאה

בסוף נגמרו כל ההכנות והדברים שיש לטפל בהם, הבית נדחס למחסן באלון הגליל (כן, הכל נכנס, לכל קטני האמונה...) ופתאום היינו קלים. כל החיבורים הסבוכים של חיינו הוסרו, לא ייאמן כמה יש. כמו לנכש עשבים - מוציא אחד צץ אחר. אבל בכ"ז בסוף הכל היה במוצ'ילות ונסענו לחופשה אחרונה בתל אביב עד הטיסה. הומלסים במלון מפואר. אייל עוד השתתף במטס יום העצמאות (היה ב-50, 60, איך לא יעשה את ה-70...), וזהו.

בתום חג החירות ויום העצמאות - יצאנו לדרך.

טיסה ארוכה עם 3 לגים עברה ממש בסדר, ובסוף הגענו לקטמנדו. פסטורליה עם אויר פסגות? נייט. הודו לפנים - עולם שלישי, עיר סואנת ומפוייחת, עמוסה באופנועים, אוטובוסים, ריקשות ופרות - ובד"כ ללא מדרכות. סהכ - תענוג. נחיתה קלילה לגמרי.

למחרת כבר היינו פחות עייפים ויכולנו יותר להכיל וגם לבחור נכון לאן ללכת ואיפה לאכול. מקדש בודהיסטי עשה את העבודה, הילדים נהנו ולאט לאט זה התחיל לנוע. עכשיו אנחנו בפוקרה. עיירה נעימה עם המון תיירים תרמילאים. חצי מהחנויות הן ציוד לטרקים או סוכנויות שדואגות למנהלות שלהם. פגשנו פה כמה וכמה משפחות של ישראלים עם ילדים - כולם בתוך הטיול כבר כמה חודשים או שנה. הילדים מיד מתחברים, לא מבזבזים זמן. מבוכים ודרקונים, משחקי בובות והתגוששיות על הספות - כל אחד לפי גילו והרגליו...

בנקודת הזמן הזו, רק שבוע, עוד לפני טרק כלשהו, אני עוד לא מרגישה את ההיי של המסע. מודה. אני צריכה להתחיל איזו שגרה של משהו כדי שאצליח להתייחס. זה עוד בליל של רגעים, בתהליך תפיחה והתהוות. היתה לי היום שיחה עם מעיין על כמה היא מתגעגעת לנמש ולבית ולשגרה הקלה של החיים בבית. כמה עמוקה הילדונת הזו. כמה מדויקת. לאט לאט. תני זמן אמרתי לה. צריך להודות כל יום על משהו אחד לפחות, וגם יש מחיר לכל הזוהר של חיי הרפתקאות...

דברים להתענג עליהם ולכתוב כדי לא לשכוח -

* אוכלים מומו כל יום (דים סאם טיבטי) - הו אלוהים כמה טוב

* אייל ואני עושים את היומיום כולו יחד.

* השיחות ובכלל הזמן עם הילדים

* לראות את מעיין ואורי הולכים מחובקים ומקשקשים להם

* הרגע הזה שמשפחה שלמה ביקשה להצטלם עם גילי. ואז ביקשנו אנחנו איתם...

והסבא עוד ממשיך לצלם אותו תוך כדי, גילי מחוץ לתמונה משמאל

* ביה"ס לציורי מנדלות טיבטיות ובעיקר התובנות של הילדים שם

* לפגוש ילדים הולכים לבית ספר בזמן שאנחנו בטיול באיזה הר, ולשדוד יחד איתם שיח של פטל צהוב

* לשוט על האגם. ככה פשוט. ממש כמו בבית הקיץ של ילדותנו בנורווגיה או משהו

מחרתיים יוצאים לטרק ונראה קצת הימלאיה ושלג וכל הג'אז הזה...

נעדכן שוב אחרי, ביי בינתיים.